«

»

פבר 14

מכללת אריאל, פוליטיזציה של האקדמיה וזכות הסירוב

מיד לאחר שהתפרסם דבר העצומה שחתמנו עליה, הותקפנו ע"י מפלגות וארגוני הימין, באופן טבעי. יותר חמורה הייתה ההתקפה מטעם ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) ובמיוחד ע"י ראשו, הפרופ' כרמי. באונ' בן-גוריון הלכו צעד נוסף ושיגרו איום (ב-11.1.11) לכל חברי הסגל שעליהם לפעול "על פי ההמלצות כדי שלא תתעורר הדרישה לצעדי אכיפה כאלו ואחרים.". ההמלצות שעליהן מדובר קוראות להימנע מקריאה לחרם כלשהוא כנגד איזו "אוניברסיטה ישראלית" (כך במקור), כיון שהדבר: "מערב שיקולים פוליטיים בנושאים אקדמיים, פוגע במחקר והוראה על בסיס פוליטי, ולכן גם פוגע בחופש האקדמי עצמו. שיעבוד מעין זה של האקדמי לפוליטי חותר תחת עניינה היסודי של כל אוניברסיטה בקידום האמת, הידע וההשכלה.". סירוב לקחת חלק בפעילות אקדמית בשירות מטרה פוליטית, מוצגת כפסולה. מרגע שהוקמה המכללה באריאל נוצר "שיעבוד של האקדמי לפוליטי", ונגד זה אנו פועלים.

לאור מתקפה זו, וגם לאור הבלבול הרב ששורר בקרב חברינו באקדמיה לגבי מהות המעשה שעשינו, סיכמתי כאן מספר נקודות הנוגעות לשאלות של עירוב פוליטיקה ואקדמיה, וסירוב לעומת חרם.

1. אקדמיה בשירות אידיאולוגיה פוליטית

הקמת מוסד אקדמי לצורך שירות מטרה פוליטית, הינו בעייתי ביותר. במוסד כזה, משהוקם, יהיו מדרך הטבע אנשי סגל שמסכימים עם המטרות הפוליטיות שלשמם הוקם. ייתכן ומחסור במקומות עבודה אקדמיים יידחוק לשם גם אנשי סגל שמוכנים "לסתום את האף" או לפחות להעמיד פנים שאין להם קשר למטרות הפוליטיות של המקום. בכל מקרה, בניגוד לסגל של כל מוסד אקדמי בישראל, הסגל של מוסד זה יהיה צבוע באופן טבעי לפי גוון פוליטי מובהק ,ולא יהיה מורכב אך ורק לפי רמתו האקדמית. עובדה זו יש בה מיד להצביע על הבעייתיות הקשה של רתימת מוסד אקדמי למען מימוש מטרה פוליטית: מקרים קודמים בהיסטוריה בהם גויסה האקדמיה, או התיישרה, לשירות מטרות פוליטיות של השלטון הסתיימו בהרס האקדמיה, דרדור רמתה ופגיעה אנושה באמינותה.

דוגמא נוספת לחדירת הפוליטיקה לשיקולים המקצועיים האקדמים: בכדי לעקוף את התנגדות חלק מחברי המל"ג, הוקם מל"ג-יו"ש (הרכבו נקבע ע"י אלוף פיקוד המרכז) והוא אישר את שידרוג המכללה. מכאן שיש פה מוסד אקדמי הנבחן ע"י גוף שהרכבו צבוע מראש בצבע פוליטי מובהק, בשונה מהמצב עבור כל מוסדות האקדמיה בישראל עצמה.

בתגובתה (ישראל היום 14.1.11), אמרה הפרופ' כרמי (יו"ר ור"ה): "עיקרון ראשון במעלה בעולם המדע, המחקר וההוראה הינו שהעיסוק האקדמי אמור להיות מנותק מפניות אידיאולוגיות או פוליטיות". אין ספק שהקמת המכללה באריאל איננה מאפשרת שם קיום של פעילות אקדמית העונה על הקריטריונים הללו.

2. אקדמיה לא דמוקרטית

במקרה של הקמת המכללה באריאל, מדובר במוסד אקדמי שהוקם בהתנחלות כחלק מתפיסת עולם הגורסת שעל ישראל להמשיך לעד במצב של כיבוש השטחים, שלילת הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, ובהכרח דיכוי יושביהם הפלסטינים. האוכלוסייה הפלסטינית שבקרבה הוקמה אריאל והמכללה ממודרת מגישה להתנחלויות (שלא לצורך עבודה) ולמכללה. מוסד אקדמי שפועל במקום בו הוא אינו משרת את האוכלוסייה המקומית, ולמעשה מתנכר ומתעלם לחלוטין מקיומה, אינו יכול להיות חלק מהאקדמיה החופשית במדינה דמוקרטית. היכן יש מדינה דמוקרטית שמוסד אקדמי בה משדרג את שמו ודירוגו בצו של גנרל בצבא ובאישור של שר הביטחון ? גם בישראל עצמה אין זה יכול להיות, אבל בשטחים כן.

לדוגמא, במכללת אריאל פועל מרכז מו"פ אזורי שומרון, שכך הן מטרותיו (כפי שכתוב באתר של משרד המדע): "לקדם את הפיתוח והביסוס של ההתיישבות היהודית באזורי השומרון ובקעת הירדן". כמו-כן: "האסיפה הכללית של עמותת המו"פ החדשה והמורחבת כוללת 4 נציגי המרכז האוניברסיטאי, 9 ראשי מועצות מהאזור ( 3 אזוריות, 6 מקומיות ), נציג החטיבה להתיישבות, נציג הקק"ל, נציג איגוד ערים לאיכות הסביבה ו- 2 נציגי ציבור.". המועצות מהאזור הן רק של ההתנחלויות. אין במרכז כל נציגות או התייחסות כלשהיא לאוכלוסיה הפלסטינית החיה באזור. מוסד אקדמי שעבורו מיליוני אנשים שבקרבם הוא פועל הם "שקופים", אינו יכול להיחשב ככזה המתייחס באופן אובייקטיבי למציאות, אלא מכפיף את המציאות לתפיסתו האידיאולוגית. עיוות ראייה זה הינו פגם מוסרי בסיסי ומעמיד בספק את תפיסת המציאות של הפעילות האקדמית במקום.

האקדמיה הישראלית שגשגה עד היום בזכות היותה חלק מחברה חופשית במדינה דמוקרטית, ועם קשרים הדוקים לאקדמיה במדינות המערב דמוקרטיות. עירוב האקדמיה הישראלית באידיאולוגיה של כיבוש ודיכוי מערערת את הקשר עם המערב ומכאן מאיימת לפגוע קשות ביכולת התפקוד של האקדמיה הישראלית.

3. הסכמה שבשתיקה, שיתוף פעולה או סירוב

זמן רב מדי שתקה האקדמיה הישראלית ושתיקה זו נתפסה כהסכמה. בחסות שתיקה זו, וע"י שיתוף הפעולה של רבים מתוכה עם השלטונות, הוקמה המכללה באריאל, וגדלה עד למימדיה הנוכחיים כקמפוס דמוי-אוניברסיטה. חרף התנגדותם של אנשי אקדמיה והמועצה להשכלה גבוהה, משיקולים ענייניים, המתנחלים גייסו 'טריקים' כדי להשיג אישור (לא מהמל"ג) להיקרא "מרכז אוניברסיטאי", כל זאת כאקט פוליטי וללא שום קשר לרמה האקדמית. רבים מאנשי האקדמיה מסרבים לשתף פעולה, בשקט וללא הצהרה פומבית, ורבים חוששים גם היום להצטרף ולחתום על העצומה. אנו מעוניינים לשים קץ לשיתוף הפעולה השקט עם הכיבוש, ובכך מקווים לחזק את הכוחות הישראליים שיביאו לסיומו.

בקביעתה של כרמי שסירובנו להגיע לאריאל הוא פסול, היא דורשת מכל חברי האקדמיה בישראל להתייחס למכללת אריאל כאל מוסד לגיטימי ובכך היא מצהירה שמבחינתה, ומבחינת ור"ה, אין הבדל בין מכללה זו וכל מוסד אקדמי אחר בישראל. בעיני ור"ה אנו מחויבים לשתף פעולה עם המכללה באריאל, וכל סירוב נתקל בהתקפה ואיומים. באיומים אלו מנסים להפקיע מאיתנו את זכותנו האוטונומית לסרב לשתף פעולה עם מדיניות הכיבוש.

4. חרם ?

למרות שלא השתמשנו במילה חרם בשום שלב, לא בטקסט של ההצהרה שהועברה לכתבים, ולא באף ראיון תקשורתי, מיד דבק בעצומה שם תואר זה, בעל קונוטציות שליליות רבות. אם זאת, עלינו להתמודד עם העובדה שיש מי שיראה בסירובנו להגיע לאריאל סוג של חרם.

פרופ' כרמי תקפה את חותמי העצומה, בכך שלטענתה אין חרם מוצדק, וכל חרם מכל סוג שהוא הינו פסול. בדבריה אלו מביעה כרמי התנגדות בדיעבד לחרם המוצלח, שכלל את כל העולם המערבי, כנגד המוסדות האקדמיים בדרום-אפריקה בשנות השמונים. לחרם היו פנים רבות, ובחלקו היה סלקטיבי, ז"א שמוסדות אקדמאים בדרא"פ שנתפסו כתומכי האפרטהייד הוחרמו, וכאלו שבהם הייתה התנגדות לאפרטהייד, פחות. חלק מהמדינות חסמו כל קשר אקדמי עם דרא"פ (למשל דנמרק) בעוד שאחרות (למשל ארה"ב) המשיכו בקשר רופף (למשל, אישור למשלוח ספרים וכתבי-עת מדעיים לדרא"פ).

מדיניות מכללת אריאל כלפי הפלסטינים תואמת לחלוטין את מדיניות הכיבוש ושלילת זכויות האדם של אוכלוסיה זו. לפיכך זכותם וחובתם של אנשי אקדמיה ישראלים המאמינים בדמוקרטיה ובזכויות האדם להוקיע ולהתנגד בכל דרך שהיא לקיום מוסד זה. בסירובנו להגיע לאריאל אנו מביעים התנגדות זו, ותמיד יהיה מי שייקרא לפעולה כזו סוג של חרם.

מאחר שאם אינך מתנגד למכללה באריאל (ולמטרותיה) הינך בהכרח משתף פעולה איתה, הציבה כרמי בתגובתה את ור"ה באותו ספסל לצד מפלגת "ישראל בתינו". הרי ציטוט מדיווח ברשת Associated Press שהופץ בכל העולם: "The move was opposed by an umbrella group of Israeli university presidents and the hawkish political party Yisrael Beitenu. Ariel Mayor Ron Nachman told Israeli radio that the more academics boycott, the more he will build up the settlement.". זהות זו בין כלל האקדמיה בישראל ומדיניות הכיבוש, מובילה לטשטוש מסוכן בין ישראל והשטחים, ומשמשת את אלו הקוראים בעולם לחרם גורף על ישראל. תגובתה של ור"ה לכן מסבכת ומסכנת את האקדמיה הישראלית.

לידיעתכם, בעקבות אישור הצו ב-2010 ע"י שר הביטחון ברק שמשדרג את המכללה ל"מרכז אוניברסיטאי", ב-2012 (לערך) היא תהפוך לאוניברסיטה לכל דבר, ותופיע הרשימה אחת עם כל שאר האוניברסיטאות המובילות בישראל. בכך יושלם המהלך של נתינת גושפנקה רשמית מהאקדמיה הישראלית בכללותה למדיניות ההתנחלות והכיבוש.

5. חרם בינלאומי

הטשטוש בין מדינת ישראל והשטחים, הוא מסוכן וגורם להוקעתנו בעולם המערבי. בדיוק נגד טשטוש זה, אנו יוצאים בהצהרתנו. גרירת האקדמיה הישראלית לתוך הכיבוש משמשת את מטרת המתנחלים בטשטוש ההבדל בין ישראל הריבונית והדמוקרטית לבין השטח הכבוש בשטחים. אנו יוצרים כאן לראשונה הפרדה פומבית ברורה בין האקדמיה הישראלית וזו ה"מתנחלת", שאיננה בשטח ישראל.

קשרי האקדמיה הישראלית עם זו במערב הינם ענפים, אישיים, ובלעדיהם לא הייתה האקדמיה בארץ משגשגת. רוב מכריע של הקולגות שלנו, כמו רוב רובו של העולם המערבי, שאוהבים את ישראל ושמחים להיות בקשר מדעי עם ישראלים, סולדים מהכיבוש וממדיניות ההתנחלויות. בימים באחרונים, מאז שהתפרסמה העצומה, קיבלתי פניות רבות מאנשי אקדמיה בעולם שמביעים את הערכתם לפעולה שלנו ואת דעתם שפעולה זו אכן ממחישה שבישראל ישנם עדיין כוחות חזקים המתנגדים לכיבוש ויכולים להביא לסיומו.

פעולתנו מחזקת את תומכי ישראל להדוף קריאות לחרם גורף על ישראל.

חרם כלכלי סלקטיבי נגד השטחים מופעל כבר היום ע"י האיחוד האירופי (מכסים גבוהים) וארגונים רבים בעולם. חרם אקדמי סלקטיבי גם הוא כבר קיים: חוקרים באריאל מנועים מלהגיש בקשות למענקי מחקר בקרנות רבות בחו"ל, והם מפוצים ע"י משרד המדע מתקציב מיוחד שהועמד למטרה זו בלבד (ראו לינק בתחתית הכתוב).

אם יתמשך הכיבוש עוד, אין איש יודע אם חרם גורף לא יהיה מנת חלקה של ישראל כולה, לא רק של האקדמיה.